מאירי על נדרים ע״ב

1 והיו סבורים להביאה מזו שאמרו אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל או שמע והפר או שמע ושתק ומת ביומו על הדרך שביארנוה למעלה ואם הגירושין כשתיקה ליתני נמי או שמע וגירש והשיבוה מסופה שאמרו אבל שמע וקיים או שמע ושתק ומת ביום של אחריו אין יכול להפר ואם הגירושין כהקמה היה לו לשנות גם כן שמע וגירש אלא מיהא ליכא למשמע מידי:

2 וחזרו להביאה ממה שאמרו במשנתנו נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואם הגירושין כהקמה הרי אין אב או ארוס מפר מה שקיים הארוס הראשון אלמא כשתיקה דמו והעמידוה בשלא שמע הא אם שמע שמא הגירושין כהקמה ואם תאמר וכשלא שמע מיהא מאי איריא בו ביום אפילו לכמה ימים כן אף הם פרשוה כשלא שמע ארוס אבל שמע האב ומשום אב הוא דנקט ביומו דהא ביומו הוא דמצי אב מיפר מכאן ואילך לא:

3 וחזרו להביאה ממה שאמרו בפרק אחרון נדרה בו ביום וגרשה והחזירה בו ביום אין יכול להפר אלמא גירושין כהקמה ופרשוה בנשואה ויש כאן מקום עיון דקא ארי לה מאי קא ארי לה דהא ודאי בנשואה איירי דהא קתני עלה זה הכלל כל שיצאתה שעה אחת לרשות עצמה אינו יכול להפר פרשו בתוספות דמכל מקום היה המקשה סבור שלא תהא כאן דין הפרה בקודמין הואיל ותחתיו נדרה אע"פ שנתגרשה אלא שיהא הטעם משום דגירושין כהקמה ומאחר שבנשואה גירושין כהקמה אף בארוסה כן ותירץ דהתם בנשואה כדקתני עלה זה הכלל וכו' ולאו משום דגירושין כהקמה אלא משום דאין הבעל מיפר בקודמין אף בנדרים שנדרה תחתיו משנשאת לו ואף כשנאמר שהגירושין כשתיקה אינו יכול להפר אבל בארוס שמפר בקודמין עדין צריכין אנו למודעי אם גירושין כהקמה אם לאו:

4 ורוב פוסקים כתבו בה שמאחר שלא הובררה מחמירין בה ואינו מפר ומכל מקום הדעת מכרעת שיהו כשתיקה וכן שהתירוצין כולהו תריצי ומעלי נינהו וכדי לסמוך עליהן ועוד שהרי יש להוכיח כן ממה ששאלו למעלה מנלן דארוס אחרון מפר בנדרים שנראו לארוס ראשון אלמא פשיטא ליה דמתניתין כששמע ארוס ואפילו הכי ארוס אחרון מפר אלמא גירושין כשתיקה ושמא תאמר ליפשטה מיהא פירשו בתוספות דמתניתין לאו בהדיא קתני בה דבנדרים שנראו לארוס איירי אלא דדייק לה מדקתני בו ביום דאי לאו בששמע למה לי בו ביום והיה יכול לדחותה בשלא שמע ארוס ושמע אב ומכל מקום בעל התלמוד מפרשה בהדיא בשמע ארוס עד שהוא שואל מנלן ואי נמי שמואל גופיה הוא דקא בעי מנא הני מילי דקבלה למתניתין הכי אלא דהאי דקא בעי לה בעא לאיתויי ממשנה או ברייתא וכן עיקר:

5 כבר ביארנו במשנה שהאב והארוס והבעל כל שהן בני שמיעה מפירין בלא שמועה שכל הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו אבל אם היה אחד מהם חרש אינו מיפר אחר שאינו ראוי לשמיעה מכל מקום לענין ביאור נשאלה כאן בבעל ולדעתנו הוא הדין שיש לשאלה מקום באב והיו סבורין להביאה ממשנתנו דקאמר אב כל נדרים שנדרת בתוך ביתי וכן הבעל וכו' אלמא מפירין הן בלא שמיעה ופירשוה דאמר לכי שמענא וקמל"ן דאורחיה דצורבא מרבנן לאהדורי וכו' כמו שביארנו במשנה ויש מפרשין הענין שהוא אומר לה בלשון האמור במשנה ולא שקרא אותה הפרה כלום אלא שיכנס עמה בדברים וידע בנדריה וישמע ויפר ובתוספות פירשו דהכי קאמר כל נדרים וכו' יהו מופרין ליך מעכשו לכשאשמע ואינו צריך לחזור ולהפר בשעת שמועה:

6 ולענין פסק אין לנו אלא מפירין הן בלא שמועה ומכל מקום בנדרים שעברו וכמו שאמר כל נדרים שנדרת וכו' אבל הפרה על העתיד אינה כלום וכן בהקמה מעתה אב שאמר לבתו או בעל שאמר לאשתו כל נדר שאת נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלני הרי הן קיימין או הרי הם מופרין אינו כלום וכן אם מנה שליח ועשאו אפוטרופוס להפרת נדרי אשתו או להקמתן אף באותן שעברו וכגון שהיה הוא טרוד אינו כלום ואע"פ שבכל התורה אמרו שלוחו של אדם כמותו בזו מיהא גזרת הכתוב הוא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו וכן הדין באב בבתו שהרי הקישם הכתוב זה לזה ואין צריך לומר בכל נדרים שתדור שאף בבעל אינו כלום כמו שביארנו ואע"פ שהשמועה בנדרים העתידים נאמרה וכמו שהתבאר בהדיא במסכת נזיר פרק גרוגרות מכל מקום לענין פסק אין לנו בה אלא לנדרים שעברו שאם על העתידים אף הוא אינו יכול להפר וכל דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא משוי כמו שהתבאר שם:

7 ולענין ביאור הסוגיא מיהא ראוי לעיין במה שאמר והא לא שמע בעל דהא מכל מקום שמע אפוטרופוס שהוא במקומו ותירצו שלא נעשה שליח לענין שמיעה ומכל מקום אף הם תירצוה כדרך שיטתם אלא שאין צורך בהם לענין פסק: